<h1>האגודה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
תנו רבנן איזהו שוטה זה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו. איתמר רב הונא אומר עד שיהו כולן בבת אחת ורבי יוחנן אומר אפילו באחת מהן. ואוקימנא דאי עבד להו ממש דרך שטות אפילו באחת נמי, אלא היכא דאיכא למיתלי ביוצא יחידי בלילה אימור גנדריפוס אחדיה [פרש"י חולי מחמת דאגה, פ"א שנתחמם גופו ויוצא למקום אויר], והלן בבית הקברות אימור כדי שתשרה רוח טומאה עליו הוא דקעביד, ומקרע את כסותו אומרים בעל מחשבות הוא. נפקא מינה לעניין מקח וממכר וחליצה וכיוצא בהן. וכיון דעבדינהו לכולהו הוה ליה כמי שנגח שור חמור וגמל דנעשה מועד לכל. והילכתא כרבי יוחנן. על כל נעלם זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס או רק בפני חבירו.
<h2>דף יא:</h2>
אין דורשין בעריות בשלשה. כתב רבינו אבי"ה הני מילי בימי אמוראים ותנאים שהיו לומדים על פה אבל אנו הלומדים דבר הכתוב אין לחוש לכל זה.
<h2>דף יז.</h2>
ומותר בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר השבת. כתב רבינו אבי"ה משם אביו דווקא כשחל יום טבוח אחר השבת התירו מפני הצדוקין, ואפילו כשחל אחר השבת לא התירו אלא באותו יום דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא מניין לאחר עצרת שאסור בהספד ובתענית עד ז' ימים שנאמר בחג המצות ובחג השבועות מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה אפילו לאחר חורבן כדמוכח התם, ומשום הכי היה נוהג רבינו יואל הלוי שלא ליפול על פניו בתחינה עד שבעה ימים אחר עצרת מהאי טעמא הואיל ואסור בהספד ובתענית.
<h2>דף כב:</h2>
תניא אמר רבי יהושע בושני מדבריכם בית שמאי וכו'. עד הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי ואמר נעניתי לכם עצמות בית שמאי ומה סתומות שלכם כך מפורשות על אחת כמה וכמה אמרו כל ימיו השחירו שיניו מפני תעניותיו. מכאן למדנו עונש למדברים על שוכבי עפר עיין מסכת יומא ובספר אבי"ה. מטבילין כלי לתוך כלי לתרומה אבל לא לקודש עיין מסכת ע"ז.
